זה לא החייל אשם, זאת ההנהגה הפוליטית!


זה לא החייל אשם, זאת ההנהגה הפוליטית!

שולחן השבת של החייל מחברון (צילום: סיון רהב-מאיר)

יוסי אסולין, עורך.

‏כתב לי מישהו: ״לא יאומן איך חייל אחד יכול לטמטם מדינה שלמה״. וכמוהו, מן הסתם, רבים רבים בחברה הישראלית שואלים את עצמם: 
בשל מה הסער הגדול הזה ששוטף את הארץ כבר יותר משבוע ימים? שמצליח להביא כאלף תומכים לשערי הבסיס הצבאי בו נשפט החייל, לסכסך בין פוליטיקאים, להביא לכך ששר הביטחון מקבל על הראש מחצי מדינה, ולקריאות גנאי והתרסות כנגד הרמטכ״ל. אנדרלמוסיה של ממש. הכל בגלל חייל אחד שלכאורה עבר על פקודות צה״ל? ההשתגענו?

אך התשובה פשוטה מאוד: אף אחד לא באמת השתגע. התמיכה הציבורית אדירת המימדים לא באמת באה רק כהזדהות עם המקרה הספציפי של החייל, היא באה בעיקר כאקט מחאה אדיר של ציבור גדול בישראל שמרגיש מרומה מאז החל גל הטרור הנוכחי.
הלא כבר שבעה חודשים שאנחנו מצויים בתוך אינתיפאדת סכינים. 34 אזרחים ישראלים קיפחו את חייהם במרחץ הדמים הנורא ששוטף את הארץ. מאות ישראלים נפצעו בדרגות שונות. והפחד, הפחד לצאת לרחוב שוכן בליבותיהם של לא מעט אזרחים. קרוב ל-400 פיגועים בערים רבות ברחבי הארץ: בירושלים ובתל אביב, בבאר שבע ובקריית גת, בפתח תקווה וביפו, בעפולה ובמעלה אדומים, בגוש עציון ובאיתמר, ועוד ועוד. 
ומה המענה בדרג המדיני? ״אנחנו נתגבר על זה״. שמעתי לאחרונה את אהוד ברק אומר בריאיון לגל״צ (בעקבות מותו של ראש המוסד מאיר דגן) כי מדינת ישראל כבר חוותה אירועים הרבה יותר קשים מטרור הסכינים ובכל זאת הצליחה להתגבר ואין סיבה שלא נתגבר גם על זה. ברק הוסיף שהיו מלחמות שביום אחד מתו כמות אנשים גדולה יותר מכל אלו שנהרגו בגל הטרור הנוכחי מאז התחיל. 
דברים ברוח דומה השמיעו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בוגי יעלון. למעשה, אחר כל פיגוע משמעותי הם, בעיקר נתניהו, משחזרים זאת שוב ושוב. הוריאציות אולי משתנות (לאחרונה גם זה בקושי…), אבל המסר נשאר אותו מסר: 34 הרוגים בחצי שנה זה ממש בקטנה. זה פיצוחים. תהיו בטוחים שהמצב יכל להיות הרבה יותר גרוע. וכדומה.
מה שנתניהו לא מבין, או יותר נכון לא רוצה להבין, הוא שהציבור הישראלי הוא לא מטומטם. תמכור לו את אותם לוקשים פעם פעמיים שלוש, איכשהו יחליקו את זה. תשתמש בזה שוב ושוב ושוב, הוא כבר לא יאכל אותם. יש גבול למה שניתן להכיל.
מה גם, שבשונה ממלחמות רבות אחרות ואפילו מגלי טרור קודמים, בגל הטרור הנוכחי, יש גם את המימד הפסיכולוגי. כל אחד מתושבי ישראל נמצא בטווח סכנה מיידי. מלחמת אזרחים של ממש. היום יותר מתמיד, אזרחי ישראל מרגישים שהם נלחמים על הקיום שלהם.
כשאזרחים ישראלים הרגו בטעות את הפטום זרהום, מבקש המקלט האריתראי, וכילו בו את זעמם מתוך מחשבה שמדובר במחבל ולא באדם תמים שלרוע מזלו נקלע למקום. כשחייל רואה צורך להרוג מחבל למרות שלכאורה כבר נוטרל, זה פריקת התסכול שלו מכל המציאות ההזויה אליה נקלענו. אמנם אין זה מכשיר את מעשיו, אך ייתכן מאוד שבהתנהלות מדינית נכונה יותר, הסיפור היה נגמר אחרת לגמרי. למעשה הוא לא היה מתחיל.
גם הויכוח האם החייל צדק כשהרג את המחבל, למרות שלכאורה לא נשקפה סכנה מהותית לחייו, הוא לא ויכוח על המקרה הספציפי, גם לא ויכוח האם זה חוקי, אלא על מהות ומוסריות. יש שיאמרו שעשה טעות חמורה ופעל בחוסר מוסריות משוועת. ויש שיאמרו שמלכתחילה לא היה צריך ניטרול אלא כדור בראש וגמרנו. וכמאמר ״הקם להרגך השכם להרגו״. דא עקא שדעת האחרונים איננה מעוגנת בחוקי צה״ל, והרמטכ״ל אייזנקוט אף הביע את התנגדותו בפומבי. 
אך כיס ההתנגדות רק ילך ויתעצם ככל שניוותר בחוסר מענה בדרג המדיני ל״גל הסכינאות״ ול״פיגועי הבודדים״ שנמשכים כבר למעלה מחצי שנה. מכאן ההתגייסות האדירה מחד וההתנגדות העצומה מאידך לשחרורו וזיכויו המלא של החייל הישראלי.
רק אתמול, לאחר שהבין נתניהו את נהירת הליכודניקים למפלגת הבית היהודי ודומיה, הוא החליט לעשות מעשה: "כאבא לחייל אני מבין את המצוקה שלכם" אמר לאבי החייל. בל נשכח שרק לפני שבוע אמר נתניהו ש"מה שהתרחש בחברון אינו מייצג את ערכי צה״ל". 
העם זקוק למנהיג עם חוט שדרה. לא לאישיות שמונהגת בידי סקרי דעת הקהל. 
***

עקבו אחריי גם בטוויטר:

***

מה דעתכם? כתבו לנו ואולי תגובתכם תתפרסם! 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s