לי-את שטייניץ בטור מיוחד: ״ביום שהחברה לא תזדקק ליום האישה – רק אז נדע שהגענו לשוויון המיוחל״


לרגל ״יום האישה הבינלאומי״ אנו מתכבדים לארח בבלוג שלנו את לי-את שטייניץ, עובדת רשות השידור ומפיקה בקול ישראל, לכתיבת טור דעה בנושא: ״הנשים ומקומן בחברה הישראלית״.

ביום שבו החברה הישראלית לא תזדקק עוד לציון יום האישה – רק אז נדע שהגענו לשוויון המיוחל. ביום שבו לא יתקיים יותר הקונפליקט: איך תשלבי קריירה ומשפחה/ אימהות? – נדע.


  

לי-את שטייניץ

יום האישה הבינלאומי – סמל מנצנץ של אי-שוויון
אני מודה שברגע הראשון שהוזמנתי לכתוב טור אורחת לכבוד יום האישה – הזמזם המגדרי צפצף ארוכות והתריע, וניטעה בי התחושה שעלי לקחת צעד אחד אחורה.

כי עצם העובדה שמשאילים לנו את הבמה ליום אחד בשנה – מדגישה כי מדובר במתן פיצוי על קיפוח בשאר הימים. עצם הצורך לציין יום מיוחד עבור הנשים, בו מאפשרים להן לפסוע אל קידמת הבמה – הוא ה-סמל לאי שוויון. סמל לכך שלבמה יש "בעלים", והם לא אנחנו.

היום הזה למעשה מוכיח את טענותינו כי בשאר ימות השנה אנחנו מדדות מאחור, לעיתים אף מודרות, בשאר ימות השנה הכל צפוי והרשות נתונה. לגברים.

וביום הזה – ביום הזה שמתיימר להיות לכבוד הנשים, אך אינו מכבדן – נשים "מככבות": הן מופיעות בצילומים קבוצתיים בשערי מגזינים, משתתפות בפנלים על טהרת הנשים ונשים מצליחניות מועלות על נס כ"מקרי הצלחה".

אבל למעשה, בחצר האחורית של החברה הישראלית, נשים עדיין מנהלות מאבק על זכויותיהן הבסיסיות ביותר, שלא לומר מלחמת קיום של ממש: על קיומן הכלכלי, על השוואת שכרן לזה של הגברים, בהתמודדות על משרות נחשקות מול גברים – ללא סיכוי או הזדמנות שווה, בדרכן לפרוץ את תקרת הזכוכית. תקרת הזכוכית הזו, שנשים אשר כבר מצליחות לפרוץ אותה – מגיעות אליה חבוטות וחבולות מהרסיסים שעפו לכל עבר.  

ביום הזה אני נזכרת איך לאחר ראיון עבודה לתפקיד נכסף קיבלתי תשובה שלילית, כשהנימוק היה עצם היותי אם חד-הורית. היום, כבר הייתי עושה מזה אייטם. לימים, שבתי לשם, לתפקיד אחר אומנם, ומשם התקדמתי. הייתי צריכה לקחת צעד אחד לאחור על מנת לפסוע קדימה. ומאז הכל היסטוריה.

אז לא, אל תיתנו לנו יום אחד כזה בשנה, נשמח שתאדירו/תעצימו/תשוו ותכבדו אותנו גם בשאר ימות השנה.

כי יום אחד כדי לפצות על שנים של אפליית נשים, אלימות נגד נשים, וקיפוח נשים – זו פטרונות!

אז מתי נדע שהגענו אל השוויון המיוחל?

ביום שבו נשים מצליחניות כבר לא יהיו אייטם – נדע.

ביום שבו נשים לא יוטרדו מינית – נדע.

ביום שבו לא נרגיש שאנחנו הן "האחר" – נדע.

ביום שבו לא יתקיים יותר הקונפליקט: איך תשלבי קריירה ומשפחה/ אימהות? – נדע.

ביום שבו נוכל להפסיק להגיד "תנו לנו" ושבו יפסיקו להגיד לנו "קחו לכן" – נדע.

‏ביום שבו יפסיקו לעסוק בדימוי הגוף הנשי – נדע.

ביום שבו החברה הישראלית לא תזדקק עוד לציון יום האישה – רק אז נדע שהגענו לשוויון המיוחל.

מה דעתכם/ן? כתבו לנו ואולי תגובתכם/ן תתפרסם! 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “לי-את שטייניץ בטור מיוחד: ״ביום שהחברה לא תזדקק ליום האישה – רק אז נדע שהגענו לשוויון המיוחל״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s