קלמן ליבסקינד: כך התגייסה התקשורת כדי לסתום לערוץ 20 את הפה


1. מסע התעמולה וההסתה נגד ערוץ 20 היה תערובת של שקרים וסתימת פיות אנטי דמוקרטית. 

2. כשהתקשורת מובילה מסע כזה, זה מביש 

3. כשבערוץ 10 מתחילים להקריא טוקבקים באמצע המהדורה, זה נחות.

4. כשבערוץ 2 רודפים ח"כים כדי שיתמכו בנשיא, זה כבר עיתונות נוסח צפון קוריאה.

5. כשאלדד יניב מדבר על הסתה ואף מראיין לא מזכיר לו שהוא עצמו קרא לנתניהו "אפס" ו"חזיר" ודיבר בזכות האלימות, זו עיתונות פח.

6. ומה הכי מביש? שבראש סותמי הפיות התייצבו המכון הישראלי לדמוקרטיה, נשיאת מועצת העיתונות, דלה דורנר. דמוקרטים, עאלק

 

ליבסקינד. צילום: אבישג שאר יישוב
 
קלמן ליבסקינד

שוב התברר שכאשר זה מתאים להם פוליטית, את עיתונאי ישראל לא מעניין חופש הביטוי וגם לא הדמוקרטיה

לפני כמה חודשים, כשנעשה ניסיון להכניס לחוק רשות השידור סעיף האוסר על עיתונאים להביע את עמדתם ואת דעתם האישית, קמה כאן מהומת אלוהים. אנשי תקשורת יצאו בשצף קצף נגד הממשלה. השר אופיר אקוניס, האיש שעמד מאחורי המהלך, נטחן לפירורים. "עיתונאי הוא לא טכנאי", קראה המקהלה במידה רבה של צדק, "עיתונאי איננו רובוט. זו סתימת פיות". כל מגיב בחר לו פינה אחרת על הגלובוס כדי להבהיר עד כמה המצב חמור. "הפכנו לאיראן", קרא האחד, "השלטון פה מזכיר את טורקיה של ארדואן", קבע השני, וכולם יחד קראו: "זה חוק ההשתקה".

ואז, בלי כל הודעה מוקדמת, הגיע השבוע הזה. ערוץ 20 (שאני משתתף כחבר פאנל באחת מתוכניותיו) החליט גם הוא להביע דעה, ובניגוד לעמדה הכללית המקובלת בתקשורת אפילו הרהיב עוז למתוח ביקורת על נשיא המדינה. בפוסט שהעלה הערוץ בדף הפייסבוק שלו לא היו ניבולי פה, לא הייתה קריאה לאלימות ולא הייתה הסתה. "במוסד הנשיאות איבדו את הבושה", נכתב בפוסט הזה, "ריבלין עסוק בלייצג את עצמו ולא את עם ישראל… עם ישראל מאמין בחיילי צה"ל, מאמין שהם מסכנים את נפשם עבורנו יום וליל ומאמין שתפקיד הנשיא הוא לתמוך בהם. נוכחותו של הנשיא ריבלין היום בכנס, עם הארגון הנאלח שוברים שתיקה, היא חצייה של קו אדום וביזיון למוסד הנשיאות. זכותו של ריבלין כאדם פרטי לעשות ככל העולה על רוחו, אך כנשיא המדינה אסור לו לירוק בפרצופם של חיילי צה"ל. זה מביש. זה עצוב". 

זהו. אפשר לאהוב את זה, אפשר להתווכח עם זה, אבל אי אפשר בשום אופן לטעון שמשהו במלל הזה חוצה את גבולות השיח המקובלים אצלנו ביחס לאישי ציבור.

ההתגייסות הפראית של כלי התקשורת נגד ערוץ 20 מרגע פרסום הטקסט הזה, ישבה לפני הכל על אדני שקר. ראשון היה אתר "וואלה!" שהתפאר בכך ש"חשף" את הפוסט בפייסבוק, ודיווח לקוראיו ש"ערוץ 20 פתח בקמפיין שכולל השמצות והכפשות בפייסבוק". אם פוסט בן עשר שורות ו־111 מילה בפייסבוק זה קמפיין, אז איך צריך להתייחס לשתי ידיעות רצופות ב"וואלה!" שעוסקות בליכוד? מסע צלב? 

אבל השקר, כדרכם של לא מעט שקרים, תפס יפה ומיד הצטרפו שאר כלי התקשורת לשיח על ה"קמפיין" של ערוץ 20. אסף ליברמן, מגיש הבוקר של גלי צה"ל כבר הגדיל להגדיר את הפוסט הקצרצר הזה "מסע תעמולה נרחב" ואף קבע שהוא מתנהל תחת הכותרת "הוא לא הנשיא שלי", שורה שלא הייתה ולא נבראה בשום מקום. אלדד יניב, שכבר שנים מנסה נואשות להיבחר לכנסת על גבם של אחרים, הלך רחוק יותר עם השקר וסיפר ש"ערוץ 20 מעלה את רובי ריבלין צבוע בצבעי פלסטין". זה היה, כאמור כזב למהדרין. כן, היה ציור כזה של ריבלין, אבל הוא לא היה קשור לערוץ 20 אלא לטוקבקיסט פרטי שהעלה אותו. 

ואז הגיעה מהדורת חדשות 10. זה התחיל בהכרזה דרמטית של המגישה, תמר איש שלום. "הערב נחצה קו בישראל". ברור, כי בערוץ 10 הרי לא מתחו מעולם ביקורת על איש ציבור ולכן כשערוץ 20 עושה את זה, זו כמובן חצייה של קו. מואב ורדי, כתב מדיני בימי שגרה שגויס לשמש ככתב תקשורת בעת חירום זו, היה דרמטי הרבה יותר. "מי שמתחיל היום קמפיין זה ערוץ טלוויזיה, ערוץ 20, ואנחנו, כעיתונאים, מרגישים שעל זה קשה לעבור לסדר היום". על מה בדיוק קשה לך לעבור על סדר היום, מואב? על פוסט ביקורת על הנשיא? באיזה בית ספר בדיוק למדת מהו תפקידה של העיתונות? 

ורדי ועורכי המהדורה עשו מניפולציות בגרוש. במקום להראות את הפוסט של ערוץ 20, הם בחרו על רקע דבריו של הכתב להראות תגובות קיצוניות של גולשים. ואז הגיע הרגע הכי נחות, שנדמה שמאז ימי המחיקון לא נראה כמוהו על המסכים. זה היה הרגע שבו באמצע מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ, בשמונה ומשהו בערב, התחיל ורדי להקריא טוקבקים שפורסמו בעקבות הסטטוס של ערוץ 20. כן, כן, טוקבקים. הזוהמה הזו שמכיר כל מי שיש לו מחשב בבית. כאילו שמנכ"ל ערוץ 20 וצוות מגישי הערוץ חיברו אותם או לכל הפחות עומדים מאחוריהם. 

"בואי נראה", אמר לאיש שלום, "אחת מעלה טוקבק 'אתה לא הנשיא שלי' ובעצם אומרת 'בגלל דרכך והתנהלותך הכושלת, יש לנו מה לומר קבל עם ועדה, לאור כל מחדליך כנשיא'… הנה בהמשך מעלה פוסט אישה בשם מתי קדוש, 'אני מרגישה מושפלת במדינה שבה נבחר נשיא כמו ריבלין, קישתא, לך הביתה'. אחרת טוענת 'אני מתביישת בריבלין שיורק לי ולמשפחתי בפנים', ועוד טוקבק אחד שאומר 'נשיא אחד אונס, נשיא אחד מרחף וחולם ואחד פועל עם ארגון שמטרתו להשמיץ את חיילי צה"ל'". 

האמת? לא לגמרי הבנתי מה כל כך נורא בטוקבקים האלה, אבל זה לא העניין. העניין הוא שאם מואב ורדי חושב שערוץ 20 צריך להתבייש בגלל הטוקבקיסטים שמגיבים על הטקסטים שלו, אולי כדאי לראות איך מגיבים הטוקבקיסטים על הטקסטים של מואב ורדי עצמו. פתחתי השבוע את הדיווח של ורדי על אחד מנאומיו האחרונים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואלה הטוקבקים שמצאתי באתר ערוץ 10 בתגובה לדברים. "לסלק את ביבי", "לביבי יש כריזמה של נייר טואלט משומש", "ביבי חזק כמו הזין של הקוזאק". 

כן, כן, מואב. אלה הטוקבקים על הדיווח המדיני שלך. עם יד על הלב, זה לא קצת יותר גרוע מהטוקבקים שפרסמת מהדף של ערוץ 20? ומה היית אומר אם היינו פותחים את התוכנית שלנו עם התמונה שלך על המסך, מקריאים טוקבקים דוגמת אלה שציטטתי כאן, ומטילים את האחריות עליך? יכול להיות שאין בחדשות 10 מבוגר אחראי שימנע מהמהדורה שלו להידרדר לרמה של ציטוט טוקבקים? 

"ניסינו לפנות ללשכת ראש הממשלה ולשרים בממשלה, אף שר לא מתייצב להגנתו של הנשיא ריבלין בערב כזה", בישר ורדי באכזבה. וכי למה שיתייצבו להגנתו? ואולי גם להם יש ביקורת עליו? זוכר שאנחנו במדינה דמוקרטית וביקורת על הנשיא, גם אם אתם נורא אוהבים אותו, זה עדיין עניין לגיטימי? מישהו יכול להסביר לי למה כשאנשי שוברים שתיקה מותחים ביקורת על חיילי צה"ל זו תרומה גדולה לדמוקרטיה, וכשערוץ 20 מותח ביקורת על הנשיא זו פגיעה בדמוקרטיה הזו? 

בערוץ 2, אורן וייגנפלד כבר שדרג את הדיווח וכינה את הפוסט המסכן של ערוץ 20 "קמפיין ארסי". בהמשך, לא ייאמן כי יסופר, הכינו אצלו בערוץ טבלאות עם תמונות של חברי הכנסת מהליכוד, לצד כיתוב המציין מי היה מוכן ומי לא היה מוכן לצאת להגנת הנשיא מפני הביקורת של ערוץ 20. עופר חדד, כתב הערוץ, התייצב מול המצלמה, הציץ בשעונו, ודיווח שכבר עברו שלוש שעות מאז פניית ערוץ 2 אל הח"כים, והגינויים מבוששים להגיע. בצפון קוריאה של קים ג'ונג־און לא היו עושים את זה טוב כל כך. 

תגידו, אתם בערוץ 2, השתגעתם? כשנתניהו מצא את עצמו תחת מתקפה, גם אז עשיתם בדיקה כמה חברי כנסת במפלגת העבודה מוכנים להגן עליו? ובכלל, מפני מה בדיוק צריך להגן על הנשיא? ערוץ 20 איים לשים לו מטען חבלה ברכב? כו-לה פוסט בפייסבוק שאומר "ביזיון למוסד הנשיאות". ומתי ראיתם בפעם האחרונה כלי תקשורת שמגייס פוליטיקאים ורודף אותם כדי שייצאו נגד כלי תקשורת אחר? 

"ראש הממשלה מסרב להגיב", הדגיש דני קושמרו. וכי למה שהוא יגיב? בגלל שקושמרו לא אוהב את הפוסט הזה, אז ראש הממשלה צריך להגיב?
# # #
זה היה בית ספר גבוה לתעמולה. קודם לקחו פוסט ביקורת קצר וסיפרו לצרכני התקשורת כולם שמדובר ב"מסע תעמולה", ב"דגלי פלסטין" ובאמירות "אתה לא הנשיא שלי". אחר כך הפכו את הביקורת לבלתי לגיטימית ולמסיתה, בלי שעיתונאי אחד מצליח להסביר מה כאן מסית ומה לא לגיטימי. מכאן הדרך כבר הייתה קצרה כדי לגייס את כל אותם המגיבים האוטומטיים, כדי שיעניקו גושפנקה של רצינות להתלהמות התקשורתית סותמת הפיות.

ראשונה הייתה נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר. "לערוץ אסור לפרסם דבר שיש בו הסתה", אמרה בלי להסביר איזו הסתה יש בדברים שפורסמו, "אני לא נותנת פסק דין, מה שאני חושבת שהעניין הזה ראוי לבירור, אני הייתי מאוד שמחה אם העניין היה נדון בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות". דורנר גם ביקשה מהמאזינים להתלונן: "על פני הדברים זה מצדיק תלונה… על פני הדברים, הם נראים מאוד חמורים". 

מה נראה חמור, הגברת דורנר, שנמתחה ביקורת על מנהיג ציבור? זה מוגזם לצפות שנשיאת מועצת העיתונות תגבה את הזכות לביקורת כזו? אפשר לדעת לאן נעלמה דליה דורנר הישנה, זו שבשבתה בבית המשפט העליון אישרה שידורי פורנוגרפיה ואת הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין", וזיכתה עיתונאי ערבי שפרסם טור בשבח זורקי בקבוקי התבערה? מה קרה לאותה לוחמת חופש הביטוי? 

ובכלל, מה בדיוק את עושה שם, הגברת דורנר, במועצה הזו שלך? ביקורת על הנשיא מקפיצה אותך? איפה הייתה מועצת העיתונות כשבמהלך הבחירות האחרונות שברו כלי התקשורת את כל הכללים האתיים, בניסיון להפיל את ממשלת הליכוד? ישנתם אז את שנת החורף? איפה נמנמתם כשבמשך שנים מסיתים נגד ראש הממשלה יום־יום? לא מבקרים, מסיתים. יכול להיות שלא שמתם לב לזה? שהייתם בדיוק על ה"נשיונל ג׳יאוגרפיק"? למה לא שמענו אותך מתראיינת בשום מקום ומזמינה תלונות כשאושרת קוטלר כינתה חבר כנסת, נבחר ציבור, "היצור הזה"? איפה היית בשנים האחרונות כש"העיתון של המדינה" ניהל נגד ראש הממשלה קמפיין אגרסיבי ששום ידיעה בו לא הייתה נגועה בשיקולים עיתונאיים? יש מצב שביטלו לכם את המינוי ופשוט לא ראיתם את זה? ועל אמנון אברמוביץ' שמעת? 

אני שואל את זה כי שמעתי אותך מזכירה בהקשר של ערוץ 20 את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. את בטח זוכרת בעל פה מה אומר סעיף 6 בתקנון הזה. "עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין ידיעות לדעות". תזכירי לי בבקשה מתי זימנת את אברמוביץ' ואת עורכיו לדיון על הסעיף הזה או מתי עלית לשידור והזמנת את הציבור להגיש תלונות, כדי שבית הדין שלך לאתיקה יוכל לדון בסוגיה בכובד ראש. ואם אנחנו בענייני הסתה, אולי תוכלי להפנות אותי לדיון שקיימתם שם במועצה בעניינה של עמירה הס, עיתונאית ותיקה ב"הארץ", שכותבת בשבח המחבלים ובשבח זורקי האבנים. הרי אפילו את תודי שזה קצת קרוב יותר להסתה מהפוסט של ערוץ 20, לא?

ומי עוד התייצב בעד סתימת הפיות? כמובן, המכון הישראלי לדמוקרטיה. "הקמפיין המכוער של ערוץ 20 מבזה את מוסד העיתונות", כתב המכון בדף הפייסבוק שלו. מי שלא מכיר את המכון הזה יכול היה לצפות, לפחות לפי שמו, שהוא יתייצב לצד חופש הביטוי. אבל לא. אין מה לצפות. תעברו על ההודעות והקמפיינים של המכון לדמוקרטיה לאורך השנים ותראו שאיכשהו כמעט תמיד הדמוקרטיה מתייצבת לצדו של אותו צד פוליטי. 

ניסיתי להבין מהדף של המכון מה לא דמוקרטי במה שעשה ערוץ 20, וכשלתי. לא הצלחתי להבין איזה מין מכון ואיזו מין דמוקרטיה אינם מרשים למתוח ביקורת על נשיא המדינה. בתשובה לאחד הגולשים, שביקש גם הוא להבין איפה הבעיה, השיבו אנשי המכון כי מדובר ב"קמפיין ברור על גבול ההסתה". לא פחות. כשהגולש שאל מה עם מאמרי המערכת של "הארץ", השיבו לו אנשי המכון: "ניסינו לחפש אמירה קיצונית דומה במאמרי המערכת של ׳הארץ׳. אחרי חצי שעה של נבירה בארכיון לא מצאנו". 

ובכן, אני לא חושב שמאמרי המערכת של "הארץ" מסיתים. אני חושב שיש בהם ביקורת לגיטימית. אבל מכיוון שבמכון לדמוקרטיה קבעו כללים שונים משלי, אזכיר רק שני מאמרי מערכת שקפצו לי בזיכרון. האחד שכותרתו "נתניהו מסוכן לישראל", השני שכותרתו "מטרד ושמו בנט". כאמור, לי אין בעיה עם טקסטים כאלה, שבערוץ 20 לא התקרבו לרבע מהם. אבל במכון חייבים להיות הגונים ולהודות שאם ערוץ 20 היה כותב על הנשיא "ריבלין מסוכן לישראל" או "מטרד ושמו ריבלין", נושאי שם הדמוקרטיה במכון היו משגרים את מנכ"ל הערוץ למעצר מינהלי בלי זכות מפגש עם עורך דין. 

נזכרתי השבוע שכשריבלין הודיע לעמיר בניון שהוא לא רצוי במשכן הנשיא בעקבות השיר שלו על "אחמד אוהב ישראל", שמעתי ראיון של סגן נשיא המכון, פרופ' מרדכי קרמניצר, אצל יעל דן בגלי צה"ל. דן התיישבה בכוח על קרמניצר בניסיון להוציא ממנו אמירה שלפיה בניון עבר בשירו עבירה פלילית של הסתה. למחרת ראיינתי את קרמניצר גם אני וביקשתי ממנו להיזכר מתי ראיינו אותו בפעם האחרונה בגלי צה"ל בעקבות טקסט שמסית נגד הימין. קרמניצר, בהגינותו, הודה שזה לא קרה מעולם. 

נזכרתי בעוד משהו בהקשר הזה. בסיפור שסיפר פעם משה פייגלין על אירוע שבו הגיעו אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה לקדומים ערב ההתנתקות, בניסיון לשכנע את המתנחלים לקבל עליהם את הדין בשם הדמוקרטיה. "כשאהיה ראש ממשלה, ואם, אחליט לפנות כפר ערבי ישראלי", שאל פייגלין, "האם אוכל לסמוך עליך שתרוץ אל הערבים הישראלים ותבקש מהם לקבל את הדין – בשם הדמוקרטיה?". קרמניצר השיב בשלילה. נדמה לי שזה חלק גדול מהסיפור. 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s