אפקט פרשת מגל מגיע למגזר החרדי: עיתונאית חרדית פרסמה פוסט נגד עורך אתר גדול


העיתונאית החרדית אריאלה שטרנבוך שכותבת ל'ידיעות', פרסמה היום כיצד התנהל מולה בכיר בתחום התקשורת, מבלי לחשוף שמו. בהמשך הסתירה את הפוסט, וחשפה אותו שוב
  

פוסט הפייסבוק של אריאלה שטרנבוך, צילום: צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק
 
יממה לאחר התפוצצותה של פרשת ינון מגל, נראה שהנושא מעניק כוח לנשים נוספות לספר כי הוטרדו לכאורה. העיתונאית החרדית אריאלה שטרנבוך הכותבת עבור ידיעות אחרונות, פרסמה בצהריים (יום ד') פוסט שמכוון כלפי בכיר מאד בתקשורת מבלי לחשוף את שמו, וסיפרה על התנהלותו הבעייתית של עורך אתר מאד מוכר, בעל משפחה. בפוסט לא מציינת העיתונאית את המילים "הטרדה מינית" ואולם נראה כי התנהלותו כלפיה באמצעות הודעות טקסט, עשויה להיחשב בעייתית.

שעות לאחר הפרסום הוסתר הפוסט ולא ניתן היה לצפות בו למרות שכבר צבר מאות לייקים ומספר שיתופים, אבל בברנז'ה החרדית הוא הפך כבר לשיחת היום. באייס החלטנו לעלות עם הידיעה בלי לחשוף את זהותה של שטרנבוך. ובשיחה עמה היא סירבה לשתף פעולה, למעט ציון העובדה כי הסירה את הפוסט משום שהיא "מתלבטת על זה". אולם סמוך ל-16:30 היא החזירה את הפוסט לאוויר והוא הפך שוב לפומבי.

"לפני כ-3 שנים כאשר פסעתי את צעדיי הראשונים בפייסבוק, קיבלתי טלפון מבעל אתר חדשות מוכר ומצליח: 'נחשפתי לפייסבוק שלך ואת כשרון ענק בתקשורת, חשבתי להציע לך להיות כתבת אצלנו לפי הפוסטים שלך את מתאימה אפילו יותר להיות עורכת'. גמגמתי במבוכה כי לא היה לי מושג מה זה עורכת, לא הכרתי את עולם התקשורת אבל הבנתי שזו מחמאה".

 

שטרנבוך (צילום: מתוך עמיד הפייסבוק)
 
"בואי נשחק אמת או חובה"

היא תיארה את השלשלות הדברים: "הגעתי אליו לראיון עבודה, בראיון הוא בעיקר שאל על העבודה שלי והתעניין מאד 'איזו הלבשה תחתונה נשים חרדיות קונות' אפשר לומר שהשיחה התמקדה בהלבשה תחתונה. יצאתי בתחושה מבלבלת שלא היה כאן ראיון ואז קיבלתי הודעה שאישרה לי זאת 'וואו, היה מרתק איתך'. לא ייחסתי חשיבות והתלהבתי שהשארתי רושם טוב. ערב אחד הוא מתקשר – 'חייבים לדבר על תנאי ההעסקה שלך, בואי ניפגש עכשיו'. אני תוהה מה דחוף בשעה כזו מאוחרת והוא אומר – 'יש לי זמן פנוי עכשיו, אני אבוא אליך נשב ברכב שלי'. דחיתי בתירוצים שונים. כבר מההודעות הבנתי שהוא רואה בי משהו נוסף מעבר לכישרון אבל רציתי את העבודה והסברתי לעצמי שאני מדמיינת. בלילה הוא התקשר – 'אנחנו בכלל לא מכירים בואי נשחק אמת או חובה'. הייתי בשוק לא זוכרת בכלל איך הסתיימה השיחה, בבוקר התקשרתי ואמרתי לו – 'אתה מבין לבד שלא מתאים שאעבוד אצלך'. להפתעתי הוא הסכים איתי ואז שלח לי הודעה: 'בבקשה תשלחי לי צילום מסך שמחקת את כל ההודעות בינינו'".

בפוסט היא כתבה: "הרבה מכם מכירים אותו, הוא נשוי, מוכשר, עם כסף אבל יש לו בעיה אחת – הוא מצליח. לא באתי לעשות שיימינג, באתי להציג את סיפורם של כל בנות ישראל, אין אישה בסביבה שלכם שלא יכולה לספר לכם על גבר/בוס נשוי שהתחיל או הטריד אותה. לכל אישה כמעט יש קלפים מול גברים מצליחים ואתם לא יכולים לדעת מתי ואם היא תשלוף אותם. למה אני כותבת גברים מצליחים? כי זו התנהגות שמאפיינת גברים מצליחים. גברים שרואים כמה המעמד שלהם מרשים נשים ומנצלים את זה, גברים שהתפיסה העצמית שלהם גורמת להם לחשוב שאין אשה שלא תרצה אותם".

לדבריה, "לי אישית יש צילומי מסך ותיעוד שיכולים להרוס לפחות 7 משפחות. ומדובר בדמויות (מאד) מוכרות. דוגמאות? מנכ"ל של ארגון חסד ארצי מאד מוכר בארץ, מוביל דעת קהל בפייסבוק (שגם התבטא נגד מגל וקיבל אלפי לייקים), אנשי תקשורת, מרצה, מנהלי חברות ועוד".

את הפוסט היא סיכמה כך: "חכמינו סיכמו את זה במשפט הכי טוב: 'הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם'. נשים הן קנאיות ובעיקר רכלניות. אין אישה שלא סיפרה לחברות שלה שהתחלת איתה גם אם הבטיחה לך שזה יישאר בינכם, ואין לך דרך לדעת לאן זה יתגלגל. זה לא שווה את זה גם אם היא זורמת, אם היא הייתה מספיק כלבה לזרום איתך כשיש לך אישה בבית, היא תהיה מספיק כלבה לפוצץ את זה. הסיכון של קריירה, משפחה וחברה עולה עשרת מונים על הסיכוי למשהו מהנה בינכם. תתאפק, זה לא שווה את זה בשום צורה".

לבסוף החליטה שטרנבוך למחוק סופית את הפוסט שפירסמה, וכך כתבה: 

גם אחרי אין ספור שעות ששרפתי על הפייסבוק, מסתבר שלא למדתי עליו כלום. כתבתי פוסט כדי להבהיר נקודה אחת, ובמקומה הבערתי אלף נקודות אחרות שלא אליהן התכוונתי. שכחתי את התפוצה האדירה של הכלי הזה, שכחתי שאנשים מפרשנים אותך בפירושים שונים מאוד ממה שעלה על דעתך. לא רציתי לעשות שיימינג ולכן לא ציינתי שם, אבל יצא שעשיתי שיימינג לכל מי שערך, עורך או יערוך אתר, לכל מי שהיה לו קשר לארגון חסד, לכל מי שהרצה באקדמיה, לכל מי שנגע בתקשורת בימי חייו. פתאום כולם הפכו חשודים, והסקרנים הרבים כבר החלו להעלות השערות. שמות נזרקו לחלל אוויר. לא רציתי שזה יקרה, אבל יתירה מזו: לא רציתי להזיק גם לאותם דמויות עליהן דיברתי. לא רציתי שכל זה יקרה. לא רציתי שיוטחו כאן האשמות ויהפכו אנשים למטרידים ונוראיים. להיפך, רציתי לתאר את הקלות בה הדברים האלה קורים, רציתי להציג תמונת מצב מורכבת יותר. לא רציתי לדבר על מקרה ספציפי ולהפוך את מי שכיכב בו לאשם, רציתי לדבר על הקרקע שמצמיחה כאלה מקרים. מי שקרא את הפוסט כולו ראה שדיברתי על דוגמאות רבות, מי שקרא היטב ראה שגם כשתיארתי את המקרה בו פתחתי, לא השתמשתי בהגדרה הטרדה. הוא לא הטריד אותי, לא כתבתי שהוא הטריד אותי, אבל כולם שאלו אותי "מי זה המטריד?", ולכן אני רוצה להבהיר עכשיו:

1. מקווה שזה עדיין בשליטתי: מבקשת ממכם וממכן להפסיק להתעניין מי זה. לא כי אני מדמיינת שהסקרנות תיפסק, אלא כיוון שאין פה סיפור. אם היה סיפור הייתי פונה למשטרה

2. אולי מהסאגה שיצרתי בטעות אצליח לגרום למשהו טוב. הנושא עולה לשיח הציבורי לאחרונה וזה טוב, אבל כמו כל נושא שעולה לשיח ציבורי הוא עולה בפראות, הדיון מתנהל בעצבים מכל הכיוונים, נותנים הגדרות, מנפיקים כותרות. לא מדברים בכלל על האפור, יש רק שחור ולבן. אז לא. אני התכוונתי לדבר דווקא על האפור. יצא שהוספתי עוד דלק לשחור. אז הנה, מבהירה עכשיו. דיברתי על אפור. יש אפור, אם לא היה אפור לא היה צומח שחור. אין רק מטרידים וקרבנות, יש חסרי טקט וגבולות ובחורות שלא תמיד יודעות מה רוצים מהן. תמיד כשעולה מקרה לכותרות, יש את אלו שאומרים שהוא מעבר לגבול והטרדה ונוראי, ויש את המצדיקים שאומרים "לא, זה היה בתחום האפור" ולכן "אין מה לדון בנושא". אני רוצה לומר משהו אחר: "זה היה אפור" אבל "אפור זה לא בסדר". בעולם חסר גבולות, צריך למתוח שוב את הגבולות. נמתח אותם חזק ומודגש, עד שהלוואי ונגיע למצב שמי שיחצה אותם יידע היטב שהוא חוצה. מזידים שחורים תמיד היו ויהיו, אבל אני דווקא רציתי לפנות לאפורים ולומר להם: שים לב, שטח אפור לפניך.

אני לא מתכוונת להגיב כאן או במקום אחר.
(תודה לאתר אייס)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אפקט פרשת מגל מגיע למגזר החרדי: עיתונאית חרדית פרסמה פוסט נגד עורך אתר גדול

  1. שלום לך

    יש לי אמא במוסד סעודי.
    ממליץ לכל הילדים של הורים שנמצאים במוסד להיות נודניקים וקרציות.
    לבקר את ההורים בכל שעה אפשרית לבדוק לשאול לנדנד.

    אנו חיים כנראה בעולם של חוסר באתיקה.
    אין לסמוך על אף אחד.
    אני כותב זאת בצער גדול.

    ואולי מישהו ירים את הכפפה ויחוקק חוק שישמור על כבודו של הזקן בכל מצב.

    כנראה שאדרתה פני זקן כבר לא רלוונטי.

    שמעון

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s