״האח של ביבי״ – כל מה שלא ידעתם על עדו, אחיו הצעיר של רה״מ 


תשפטו אותי בהגינות

"דעותיי הימניות ידועות". עדו נתניהו | צילום: יובל חן

כשהשחקן יגאל נאור העביר את המחזה "הפי אנד" של עדו נתניהו, אחיו של ראש הממשלה, לתיאטרון בית ליסין, הוא לא ציין, לבקשתו של נתניהו, את זהותו של המחבר. "לא רציתי שמישהו יקרא אותו עם דעה משוחדת, ולכולם יש דעה משוחדת, גם לי", מסביר נתניהו. "הפוליטיקה היא עניין מאוד חזק אצל בני האדם, ובטח בארץ. כשאתה קורא משהו של מישהו שדעותיו הפוליטיות מנוגדות לשלך, גם אם תהנה ממנו בסופו של דבר, תקרא את זה בעין משוחדת. גם ציפי פינס, המנהלת של בית ליסין, אמרה לי אז, שהיא לא יודעת כיצד הייתה מגיבה למחזה אילו ידעה שאני כתבתי אותו".
זה לא רק העניין של הדעות הפוליטיות, ממשיך להסביר נתניהו, את העובדה יוצאת הדופן שהגיש את המחזה ללא שמו. "לא רציתי שמישהו יגיד שתיאטרון ישראלי, שנהנה מסובסידיות ממשלתיות, העלה מחזה שכתב אחיו של ראש הממשלה, מנסיבות של כדאיות ולא בגלל האיכות שלו. רציתי שישפטו את המחזה הזה, לכאן ולכאן, בהגינות. אף אחד לא חייב להעלות אותו אם הוא לא רוצה. היו ביקורות מאוד מאוד טובות, אבל גם היו ביקורות לא טובות, וזה בסדר. כל אחד רשאי להסתכל על המחזה הזה כראות עיניו".

העובדה שעדו נתניהו, רופא במקצועו, עוסק בשנים האחרונות בעיקר בכתיבת מחזות, ידועה בעיקר לחובבי תיאטרון מושבעים. למרות שזכה בסך הכל לביקורות אוהדות, ושמחזות שלו הוצגו בניו־יורק, קשה להגיד שהוא עשה את הפריצה המיוחלת. מה מנע ממך לפרוץ? אני שואל אותו. הצניעות? הצל של אחיך? זה בכלל אפשרי שאחיו של ראש הממשלה יהיה מחזאי מצליח בישראל? "זה לא הצניעות ועזוב את אחי", משיב נתניהו. "כתבתי בינתיים רק שני מחזות, כשהשני עוד לא הוצג כאן. אי־אפשר להגיד עליי שאני המקרה של אין נביא בעירו. אין הרבה מחזאים ישראלים שמגיעים פעמיים באותה שנה לאוף ברודוויי. מאוד הייתי רוצה להצליח כאן, כי אני גם כותב על ישראלים, וזה יגיע, אני מקווה. אני בטח לא הדוגמה של המחזאי המקופח. מכיוון שמעלים את המחזות שלי בחו"ל, בהפקות מעולות, שזוכות להצלחה שם, אני לא מתלונן".

כאיש תיאטרון, מה עמדתך בנוגע לסערת מירי רגב?

"דעותיי הפוליטיות ידועות, הן ימניות, ואני גאה בהן. פשוט דעתי, בטח שבמקרה הזה, אינה אובייקטיבית. מאחר ואני קשור לפוליטיקה ולראש הממשלה, אני לא רוצה שיעשו מזה רעש ומטעמים".

בלי לעשות דרמות

המחזה, "הפי אנד", שעלה לפני ארבע שנים בתיאטרון בית ליסין, עוסק בזוג אינטלקטואלים יהודים גרמנים ערב מלחמת העולם השנייה, שלא שועים לאזהרות הבלתי פוסקות לעזוב את גרמניה. עכשיו, אחרי שהמחזה עבר לא מעט גלגולים והוצג בהצלחה בארצות־הברית ובמדינות נוספות, יעלה אותו תיאטרון "ביטולה" ממקדוניה בפסטיבל עכו (היום ומחר) וביום חמישי בתיאטרון הקאמרי. ראש הממשלה, מסביר עדו, לא יגיע לצפות במחזות, אבל אין פה דרמה גדולה, הוא ממהר להבהיר ומבקש שלא נעשה מזה כותרת. "סידורי האבטחה שנדרשים כדי לאפשר לו להגיע הם מסובכים מדי".
עדו נתניהו, 63, אחיהם הצעיר של יוני ובנימין, נולד בירושלים בשנות הצנע, לצילה ובנציון נתניהו, מבכירי ההיסטוריונים בארץ ובעולם. כיום הוא נשוי לדפנה, עורכת דין במקצועה, הקוראת הראשונה שלו ("אני סומך מאוד על דעתה"), ואבא ליואב ויעל. כשהיה בן עשר נסע עם הוריו לפילדלפיה, שם לימד אביו באוניברסיטה. אחרי חמש שנים חזר לבד לישראל, לכיתה י'. כיתה י"ב למד בארצות־הברית ושוב חזר לישראל והתגייס לצה"ל, לסיירת מטכ"ל, כמו שני אחיו.
 

מימין לשמאל: יוני, עדו ובנימין נתניהו
 

למה לא בחרת בקריירה צבאית כמו אחיך?
"כמעט כולם רצו שאני אלך לקורס קצינים, אבל לא רציתי להיות מפקד הצוות הגרוע ביותר, ולכן לא הלכתי. לא חשבתי שאני מתאים לתפקיד הזה, ובצדק, סירבתי ללכת. אין לי שום צער על כך".
מלבד המחזה "הפי אנד", כתב נתניהו עוד מספר יצירות שזכו לפרסום. קובץ סיפורים קצרים בשם "המצילים" ושני ספרים שעוסקים במבצע אנטבה ובאחיו יוני. עדו הבין שהוא רוצה לעסוק בכתיבה עוד במהלך לימודי הרפואה שלו. "בחרתי בהתמחות שתיתן לי זמן פנוי גם לכתוב, שלא תהיה לי בה קליניקה ופציינטים ומעט מאוד זמן פנוי. הבנתי שזה עיסוק חיי, ושהוא מרתק ומעניין הרבה יותר מרפואה". כיום הוא עוסק ברדיולוגיה, חלק מהשנה הוא שוהה בארצות־הברית לצורך עבודתו, אבל, מעיד נתניהו, שעות העבודה נוחות והוא מוצא פנאי רב לכתיבה. "אין לי סיבה להתלונן", הוא צוחק.

הכל היה שגוי

כשיוני, אחיו הבכור, נהרג, עדו היה בן 24, במהלך לימודי הרפואה שלו. האובדן הגדול הביא אותו לכתוב שני ספרים על מותו ההרואי של האח ועל מבצע אנטבה בכלל. הראשון שבהם "הקרב האחרון של יוני" והשני — ?ראיונות עם לוחמי היחידה. "יוני היה המפקד שלי בצבא", מספר עדו. "מכיוון שהייתי חייל ביחידה, הגישה שלי אל כל אותם אנשים הייתה קלה יותר. עשר שנים הם לא דיברו בנושא. הראשון שהם דיברו איתו לטייפ הייתי אני".
למה התעקשת כל כך לראיין אותם? המבצע זכה לתיעוד כמעט אינסופי.

"זה היה קשור לכך שהיו דיווחים לא מדויקים על המבצע, שלא תאמו את מה שאני ידעתי, ולכן התחלתי לחקור. רציתי שפשוט יהיה תיעוד, כדי לדייק עובדתית. גיליתי שמה שהופיע עד אז, כולו, מאלף עד תו, היה שגוי. בספר של היחידה מצאתי רק רק משפט אחד נכון, לא יותר — שאמנון פרץ לאולם החטופים, פנה שמאלה, והרג שני מחבלים. זה המשפט היחיד. לא כתוב איך המחבלים נהרגו ואיפה. כלום".

הספר של נתניהו גרר לא מעט מתקפות, טענו שהוא מפאר ומגדיל את חלקו של האח יוני, על חשבונם של שאר הלוחמים במבצע, ובעיקר שהוא מצניע את חלקו של מפקד המבצע, דן שומרון. "הספר הראשון זכה להתקפות שונות ומשונות, אבל הוא מדויק מאוד", אומר נתניהו. "קצת נמאס לי מההתקפות עליי ולכן פירסמתי כעבור עשר שנים את הספר 'סיירת מטכ"ל באנטבה', עם כל העדויות הרלבנטיות ואנליזה קצרה שלי בסוף כל מקבץ. אבל עזוב, מה שהיה היה, אני לא רוצה לחזור לזה שוב".
אחרי יותר מ־40 שנה מאז מותו של יוני, הגעגועים עדיין גדולים כמו אז?

"יש געגועים, אבל בוא נעזוב אותם, בוא נדבר על תיאטרון ואמנות".
אבא שלך הספיק לקרוא את המחזה?

"בהחלט, והוא אהב אותו מאוד. אבא שלי היה אדם גדול. כנער אתה לא מבין את גדולתו, רק כאדם מבוגר יש לך יותר יכולת להעריך אותה. קראתי לא מזמן את המגנום אופוס שלו, את היצירה הגדולה שלו על מקורות האינקוויזיציה בספרד. אין לי ספק שזה ספר היסטוריה גדול. אני מקווה שאני אומר את זה לא רק כבן של אבא אלא גם כקורא אינטליגנטי. יכולת האנליזה שלו, הבנת המצב היהודי שם, והבנת הפוליטיקה הם ברמה מאוד גבוהה. אני חושב שהוא היה היסטוריון מאוד גדול, מהגדולים בעולם. צר לי רק שלא התאפשר לו ללמד פה דור של סטודנטים בגלל דעותיו הפוליטיות. לו בוודאי היה חבל מאוד על כך, כל חייו, אבל גם לי צר מאוד".

מה החלק של אביך בהחלטה לעסוק בכתיבה?

"גדלתי במשפחה שבה כתיבה וספרות היו חשובים מאוד", הוא אומר. "אבא שלי לא רק היה היסטוריון גדול, הוא גם ידע לכתוב. הכתיבה ההיסטורית שלו בנויה כמו סיפור כדי למשוך את הקורא. חוץ מזה הוא היה בקיא גדול בספרות. בתור סטודנט הוא הקים עיתון ספרותי שהיה המודל לעיתון הספרותי 'קשת' של אהרון אמיר, אבל אני לא אגיד שלמדתי כתיבה בבית".
הסיפור הראשון שכתב נתניהו, "ניצולים", התרחש אחרי מלחמת יום הכיפורים. "כתבתי על מה שקרה לי בשירות המילואים שלי. פשוט רציתי לתעד את זה. זה בער בי. נקראנו לחלץ כוח של צנחנים שהיה תקוע בפסגת החרמון. היה קור עז וירד שלג כבד, ובדרך לשם אחד מאיתנו קפא למוות. זה סיפור שמראה את החידלון הנורא של השאיפה האנושית להשיג משהו. אתה חושב שאתה משיג משהו ובעצם לא משיג כלום. להפך. כשהגענו בסוף לפסגת החרמון, התברר שהם לא היו זקוקים לחילוץ שלנו. התברר בעצם שהמוות של החייל היה לשווא. חידלון היא אולי לא המילה המדויקת לתאר את מה שקרה שם. אולי מה שקרה שם מבטא יותר מכל את האלמנט האירוני שבכל פעולות האדם".
אתה חולם להתפרנס עכשיו רק מכתיבה?
"להתפרנס מכתיבה בעברית זה לא פשוט. זה אומר שאתה צריך לכתוב לעיתון ואז זה משפיע לרעה על הכתיבה הספרותית. מצאתי סידור נוח, בזכות העבודה שלי בארצות־הברית. היסטוריה הייתה תחומו של אבי, מעולם לא חשבתי לעסוק בה. כל אחד בוחר את מה שהוא רוצה לעסוק בו. הלוואי ואוכל רק לשבת ולכתוב, זה העיסוק המרכזי שלי, אבל קשה להתפרנס רק ממנו".

(תודה למערכת ידיעות אחרונות)

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “״האח של ביבי״ – כל מה שלא ידעתם על עדו, אחיו הצעיר של רה״מ 

  1. יש לי בעיה גדולה עם שני משפטים.. והנה הם:
    מותו ההרואי של האח – באמת? למה לשנות את ההיסטוריה אם –
    האב "ההיסטוריון המוערך" (לא מדויק)
    למה לשנות היסטוריה?

    אהבתי

  2. הם כולם שם "גדולים" , האב היה הסטוריון "גדול" , האח הוא ראש ממשלה "גדול", השני הוא רופא "גדול", והאחרון היה מפקד "גדול".

    אהבתי

  3. כל כך מוכשרים שבגדו בנו ב48 וערקו ממלחמת הקיום שלנו וחזרו לסיר הבשר של הקרוק והליקוק והתעשרו.
    אביהם היה הצורר של מנחם בגין וביבי מצטלם עם בגין מאחרי גבו ובנו של בגין בני בגין שהפך לסנילי, הוא הסנשו פנשה של ביבי הקרוק.
    הכל HAZBARA מלשון ZUBUR ו ZABABIR.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s